מסע בזמן אל התחנה המרכזית הנטושה "בת גלים" בחיפה

עשרות אוטובוסים, דוכני פלאפל, מסעדות, חנויות, חיילים ואזרחים שממהרים לדרכם – עד שנת 2003 התחנה המרכזית "בת גלים" הייתה מקום הומה ושוקק חיים, אך ביום בהיר אחד היא נסגרה, וכעשור לאחר מכן ננטשה לחלוטין. יצאנו למסע נוסטלגי, אך אסור ומסוכן, בין ההריסות

אסף קמר ואחיה ראב"ד | פורסם 07:41, 07/12/2018

 

התחנה המרכזית החדשה "בת גלים" נפתחה בשנת 1974, בחלק הדרומי של העיר התחתית בחיפה, ויצאו ממנה אוטובוסים לכל רחבי הארץ. מדובר במבנה גדול ומרשים שעוצב בסגנון הברוטליסטי, הכולל עשרות מסופי נוסעים, מוסך לאוטובוסים, תחנת דלק, שני בנקים, 40 חנויות וקיוסקים, סניף דואר, אולם אירועים, מגדל משרדים גבוה וחניון עבור 200 אוטובוסים.

 

חוזרים למקומות הנטושים

ביקור בבית הארחה נטוש בעמק חפר

מול הים: ביקור במפעל נטוש בהרצליה

ביקור בבסיס הנטוש בצומת בית דגן 

 

מרגע פתיחתה של "התחנה המרכזית החדשה" של חיפה היא הפכה לסמל של גאווה צפונית ופאר ארכיטקטוני, ושירתה בנאמנות וביעילות מיליוני נוסעים. בשנת 2003 נסגרה התחנה המרכזית החדשה בעקבות שינויים במערך הקווים ובניית תחנות אוטובוס נוספות בעיר. בשנת 2012 הופסקה הפעילות המסחרית - והאתר ננטש לחלוטין.

צילום: אסף קמררציף האוטובוסים בתחנה המרכזית הנטושה "בת גלים" (צילום: אסף קמר)

צילום: הארכיון הציוני המרכזיוכך נראה המבנה מבחוץ בשנות ה-70 (צילום: הארכיון הציוני המרכזי)

צילום: הארכיון הציוני המרכזיפרידה מאוטובוסי הליילנד טייגר שנמכרו לבורמה ב-1990 (צילום: הארכיון הציוני המרכזי)
 

בחזרה לשנת 2018. אחד המקומות שהיו מהעמוסים, הידועים והמרכזיים ביותר בישראל עומד שומם, נטוש ומוזנח כמו "פיל לבן", צמוד לתחנת הרכבת בת גלים שעדיין פועלת. מדובר באזור דמדומים, ללא חוק, והביטחון האישי של המבקרים בו איננו מובטח.

 

אנחנו מתחילים את הסיור הפוסט-אפוקליפטי בשרידי התחנה המרכזית הנטושה באזור המוסכים שנהרסו, והתנועה האיטית היא דרך ערימות של פסולת בניין וצמחייה פראית. אנחנו נכנסים אל מסופי הנוסעים בקומת הקרקע, שעברה לשליטת הצמחים והקוצים שמונעים את המעבר. בתחנת האוטובוס לאילת, בין הקוצים והלכלוך, אנחנו מוצאים מטף אש ישן וספר הדרכה לנהגים. על קירות הבטון המקולפים שרדו שלטי מתכת רבים המזהירים מחפצים חשודים, או ממליצים על הנחות והטבות שונות בחנויות הרבות שפעלו בקומה השנייה.

צילום: אסף קמרהתחנה המרכזית הנטושה "בת גלים" בחיפה (צילום: אסף קמר)

צילום: אסף קמרמה שנותר מהפאר הארכיטקטוני (צילום: אסף קמר)
 

עבור מי שהכיר את התחנה המרכזית החדשה בימי תפארתה, מדובר בתחושת דז'ה-וו מבלבלת ומטרידה במיוחד. הצעידה הזהירה בתוך החלל האורבני העצום, והעמוס בציורי גרפיטי מרהיבים ובערימות של ג'אנק ואבק, מייצרת לחץ מסיבי על תאי הזיכרון במוח. אסוציאציות רחוקות שנשכחו וקטעי מידע ישנים מתחילים לצוץ מכל זווית ובכל צעד במבנה הברוטליסטי.

 

שלט גדול מפנה אותנו לעבר תאי השירותים הרבים הפזורים בצמוד למסוף. למרבה הפליאה הם שרדו את פגעי הזמן במצב יחסית טוב, עם מראות, אסלות, משתנות ומנורות פלורסנט. את מקומם של מיליוני הנוסעות והנוסעים, שהטילו את מימיהם בתחנה המרכזית החדשה "בת גלים" בחיפה במשך 30 שנים ברציפות, החליפו עשרות חתולים.

צילום: אסף קמרהאסלות ששרדו את הזמן (צילום: אסף קמר)

צילום: אסף קמרירון שרון, צלם ynet, ליד הכיורים בשירותים (צילום: אסף קמר)
 

במסעדות העממיות ובדוכני הפלאפל הפזורים באתר נשארו סימנים רבים המעידים על ההיסטוריה הקולינרית של המקום: ציוד מטבח שבור מנירוסטה, שרידי ריהוט מתפרק וכתמי שמן ישנים על קירות החרסינה. בקומה השנייה של המבנה אנחנו נכנסים למסדרון עצום בגודלו, המאכלס עשרות חנויות ובתי עסק שונים במצבי הרס וריקבון משתנים.

 

באחד החללים הגדולים, ששימש טרמינל הנוסעים המרכזי, משתלשל מהתקרה שלד הברזל של לוח הנסיעות המודרני שהיה גאוות התחנה. משני צידיו של לוח הנסיעות תלויים שלטי פרסומת ענקיים מבד עבה, המפרסמים מותגים עתיקים וקמפיינים ממשלתיים שיצאו ממנהרת הזמן.

 

אנחנו נכנסים לאחת החנויות הנטושות במסדרון. בתוך האפלולית אנחנו מזהים עשרות מדפים מעץ וחבילה של שקיות ניילון איכותיות עליהן מודפס: "תמרוקייה יהודית – תחנת אגד החדשה חיפה", ומספר טלפון פרהיסטורי בן שש ספרות בלבד (מי שהכיר את התמרוקייה שננטשה, או שיש לו צילומי ארכיון מימי הזוהר של התחנה המרכזית החדשה, מוזמן לשתף אותנו במייל האדום).

 

בתוך ערימת זבל שצמודה לתמרוקייה הנטושה אנחנו מוצאים פרסומים פרהיסטוריים שונים של אגד, הכוללים לוח זמני נסיעות וקווי אוטובוס שנכחדו מהעולם. האווירה הקריפית המטרידה, שמלווה את הסיור לכל אורכו, מתחזקת מאוד כשבחנות המאובקת הצמודה לתמרוקייה הנטושה אנחנו מגלים שלדים וגולגולות של בעלי חיים.

צילום: אסף קמרלוחת זמנים של קווי אוטובוס שעברו בתחנה (צילום: אסף קמר)

צילום: אסף קמראחד השלדים שפזורים במקום (צילום: אסף קמר)
 

צילום: אסף קמרשלט תזכורת לנהגים (צילום: אסף קמר)

צילום: אסף קמראופנת לאה, בגדים לכל המשפחה (צילום: אסף קמר)

צילום: אסף קמרכבר לא כיף ב"קפטריית כייף" (צילום: אסף קמר)

צילום: אסף קמרהקומה השנייה. חיילים ואזרחים התרוצצו פה בדרך לאוטובוסים (צילום: אסף קמר)

צילום: אסף קמר"הפינה המטריפה של שבי" (צילום: אסף קמר)
 

בדיוק כמו הקירות שהצבע התקלף מהם במהלך השנים שלאחר נטישת בני האדם את המבנה, והריהוט המתפורר והרקוב שמפוזר בכל מקום, גם הבשר של היונקים שמצאו פה את מותם נרקב, התעכל ונעלם - ונשארו רק עצמות שזוהרות באור הפנס.

 

הניגוד החד בין הזיכרונות הרבים מהמקום בימי פעילותו שוקקת החיים לבין המציאות המדכאת הקיימת בו כיום מעלה שאלות רבות על אופי האדם ועל כוחו העצום והאינסופי של הזמן. אנחנו מחליטים לנסות את מזלנו בקומות התת-קרקעיות של המבנה, יורדים בגרם המדרגות המעגלי המפורסם למטה - אל החשכה והבדידות המעיקה של החניונים והמקלטים הנטושים.

 

התהליך של גסיסת הפעילות המסחרית בתחנה המרכזית "בת גלים" היה ארוך והתרחש בשלבים. לאחר שפעילות האוטובוסים הצטמצמה למספר קווים עירוניים בלבד, עסקים לגיטימיים רבים סגרו את דלתותיהם ובמקומם נפתחו בתי עסק אחרים, חלקם מפוקפקים.

 

אנחנו ממשיכים לצעוד בזהירות בתוך המבנה הנטוש, מתענגים על אמנות אורבנית משובחת בדמות ציורי גרפיטי נועזים. באחד החללים הגדולים במסדרון שבקומה השנייה היה בנק. לאחר צמצום הפעילות של האוטובוסים והתמעטות הנוסעים שמבקרים בתחנה המרכזית, החלל הגדול עבר הסבה למועדון חשפנות. העיצוב הסליזי של המועדון כלל בר משקאות מצופה במבוק, קירות צבועים בכחול שעליהם מודבקים עשרות תקליטורים מנצנצים ורצפה דוחה ודביקה מלאה בריהוט מרקיב.

צילום: אסף קמראחד מציורי הגרפיטי הרבים במקום (צילום: אסף קמר)

צילום: אסף קמר (צילום: אסף קמר)

צילום: אסף קמר (צילום: אסף קמר)

צילום: אסף קמר (צילום: אסף קמר)

צילום: אסף קמר (צילום: אסף קמר)

צילום: אסף קמר (צילום: אסף קמר)

צילום: אסף קמר (צילום: אסף קמר)

צילום: אסף קמר (צילום: אסף קמר)

צילום: אסף קמר (צילום: אסף קמר)
 

באופן מוזר ולא הגיוני, דווקא במת הריקודים הארוטיים של מועדון החשפנות שרדה את החורבן. מוט הברזל החלקלק שעליו הסתובבו ורקדו בעבר החשפניות ממשיך לנצנץ זקוף וזקור במרכז הבמה. אנחנו צועדים בזהירות דרך ערימות של אשפה וריחות ישנים של זימה ובוץ לכיוון הבמה הסליזית. הנצנוצים מהתקליטורים שבקירות והאבק הסמיך מזכירים תפאורה ריאליסטית מסרט אקשן של טרנטינו.

 

מתברר ש"מוט הריקוד על עמוד" שרד במצב מצוין, וניתן עדיין לרקוד עליו. הוא מחובר במסמרי ענק לתקרה, ובתוך הבלגן של הזוהמה והקירות המתפוררים נוצר הרושם שרק הוא מונע מהתקרה לקרוס.

צילום: אסף קמרעמוד הריקוד שנותר במועדון החשפנות הנטוש (צילום: אסף קמר)
 
צילום: אסף קמרהמעליות שאיש כבר לא יעלה בהן (צילום: אסף קמר)

צילום: אסף קמרהרציף השומם בצד המזרחי (צילום: אסף קמר)

הסיור הרגלי בשטח התחנה המרכזית הנטושה "בת גלים" בחיפה מעלה שאלות רבות על בזבוז וניהול כושל של משאבי הציבור. מדובר בשטח מסחרי עצום בגודלו, הכולל מגדל משרדים גבוה, והתחושה הראשונית שמקבלים היא צער על ההזנחה והנטישה של האתר, שלאחר התאמות ושיפוצים יכול לשמש למגורים, תרבות, מסחר ותיירות.

 

לאן ממשיכים מכאן?

ל-ynet נודע כי בשנה האחרונה היו מגעים בין העירייה לבין חברת נצבא שהיא בעלת הנכס. המקום אמור לעבור שיקום ולשמש למלונאות, וכן למשרדים שונים. עם זאת, אמרו גורמים תכנוניים, הרבה תלוי בנעשה מצפון לתחנה, שם ממוקמת תחנת הרכבת בת גלים. אם התחנה תפונה, ותיבנה מחדש כתחנה תת-קרקעית, תיפתח הדרך מהתחנה המרכזית לכיוון הים, והדבר יקל על החייאת המקום. ואולם, אם תחנת הרכבת תישאר במקומה, יקשה הדבר על פיתוח התחנה המרכזית הישנה.

 

מאגד נמסר כי "האתר לא קשור לאגד במשך שנים ארוכות, והוא נמכר לחברת נצבא". מחברת נצבא נמסר כי הם "פועלים לשינוי ייעוד הנכס ולהשבחתו, זאת בהתאם לתוכנית המתאר של חיפה אשר מסווגת את הנכס לייעוד של מרכז עסקים ראשי. השימושים המותרים באזור הינם מלונאות, מסחר, בילוי ואולמות אירועים, משרדים, מוסדות להשכלה גבוהה, מוסדות תרבות ומגורים המשולבים עם שימושים אחרים".

  

אזהרה: הסיור בשטח התחנה המרכזית הנטושה "בת גלים" בחיפה מסוכן! הקרקע מלאה בורות וחלק מהקירות בסכנת התמוטטות. מדובר בשטח בבעלות פרטית והכניסה אליו היא עבירה פלילית. אין בפרסום הכתבה המלצה לציבור לבקר במקום.

 

מכירים אתר נטוש ומסתורי? נשמח אם תספרו לנו עליו דרך המייל האדום .

 

הצטרפו וקבלו עדכונים שוטפים גם בטוויטר